ניחום אבלים

לבני משפחה, לחברים ולעמיתים, יש השפעה גדולה על חייו של האָבֵל, בימים, בשבועות ובחודשים הראשונים שלאחר פרידתו מיקירו. לעתים ירצה האדם להתבודד בכאבו, אך לרוב יקבל את ניחומי אוהביו בהערכה רבה. הקפת האָבֵל באהבה, בדאגה ובנכונות לתמוך – תאפשר לו להתמודד עם האבל ועם האובדן. גם כשהאָבֵל מבקש להיות לבדו, חשוב לו במקרים רבים לדעת שהבחירה בידו ושבכל עת אוהביו מחכים לאות ממנו.

המסורת היהודית מייחסת חשיבות רבה למצוות ניחום האבלים ורואה בה את אחד הביטויים החשובים של מעשה גמילות החסדים ואהבת הזולת. עיקר החובה לניחום האבלים היא במהלך ימי השבעה. אלו ימים בהם לא ראוי להותיר את האבל לבדו, אלא אם הוא מבקש זאת במפורש ובאופן ברור. האינטנסיביות של הביקורים בבית האבלים, ולו לפרק זמן קצר, מייצרת מרחב מוגן בעבור האבלים. לא אחת מדובר בחוויה מתישה ומעייפת, ויש להיות רגישים גם לעניין זה, אך גם למאמץ הכרוך בקבלת פני המנחמים יש תפקיד חשוב בהסתגלותם של האבלים למציאות החדשה.   

המסורת היהודית אינה מעניקה למנחמים רשימת הוראות ארוכה. הדרישה המרכזית מן המנחם היא להיות קשוב לצרכיו של האבל. אם מבקש הוא לדבר – יש לשוחח עמו; אם הוא מבקש להימנע מדיבור – יש לכבד זאת. המנחם צריך להיות רגיש למתרחש סביב האבל. לא לכפות עצמו יתר על המידה, ובה בעת להעניק לאבל תחושה של השתתפות ודאגה. מי שלא עלה בידו לנחם את האבל במהלך ימי השבעה יכול לעשות זאת במהלך ימי השלושים, תוך הבנה שהאבל חוזר אט אט לשדרת חייו, והדבר מחייב תיאום מראש ובירור עם האבל אם הוא חפץ בכך. 

על המבקשים לנחם את האבלים לדעת שיש גבול למה שאדם יכול לעשות כדי לסייע לזולתו. אינכם יכולים להשיב את שאבד, אינכם יכולים להסיר את כאב האובדן, ואינכם יכולים להשיב לחיים את הנפטר. ההכרה בחוסר האונים המסוים המתלווה לתפקידו של המנחם והמציע תמיכה היא אחת התובנות הראשונות שרצוי להפנים בבואנו לנחם אבלים.  

הכרה בתובנה זו, מאפשרת גישה למיומנות הפשוטה והחשובה ביותר לניחום האבלים; ההתמקדות ברגשותיהם ובצרכיהם הפיזיים, הרגשיים והרוחניים. עלינו לאפשר לאבלים לדעת שאנו יכולים להיות עמם בלי לשפוט אותם ובלי להזדעזע מרגשותיהם; עלינו להעניק לאבלים את התחושה שכל התגובות, ואף הקיצוניות – הכעס, השכחה, העייפות, הבכי, הצחוק – כולן ראויות, נפוצות ומוכרות בזמן האבל, ושאין הן מביכות אתנו. המסורת היהודית מבקשת מאתנו ליצור מרחב תומך שיאפשר לאבלים לחקור את רגשותיהם ולבטא אותן; מקום שבו ירגישו שקולם נשמע וששתיקתם באם בחרו בה זוכה לכבוד. 

לפעמים יכולים לחלוף חודשים בטרם ירגישו האבלים שיש ביכולתם להתמודד עם כמה מהממדים הגשמיים והרגשיים של האבל, כמו המעבר על חפצי הנפטר. הזכירו להם בעדינות שאין מגבלות לזמינותכם ושאתם מוכנים להושיט להם עזרה בכל עת. היו סלחניים גם אם הצעות העזרה שלכם לא מתקבלות. אפשרו לאבלים לדעת שאתם עומדים לרשותם גם אם הצעתכם אינה זוכה להתייחסות. זכרו להיות עדינים ורגישים כאשר אתם מזכירים להם שאתם זמינים.  

אכן, לא קל להיות לצדו של אבל שחווה חוויה של אובדן, אולם זמנים אלה הם רגעי האמת שבהם נבחנות האהבה, הידידות, הנאמנות והתמיכה שיכול אדם להעניק לזולתו.

 מה נהוג לומר בניחום אבלים?

נוסח : ישנו נוסח מקובל בעם ישראל לומר לאבלים בעת היציאה מהבית: 

אשכנזים אומרים: המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים 

הספרדים אומרים: תנוחמו מן השמים

תחילת המפגש עם האבלים:

הלכה שאין להתחיל לדבר עם האבל עד שיפתח האבל תחילה בדיבור, אלא אם כן ניכר הדבר שהוא מתבייש ו שאינו יודע מן הדין הזה 

זמן : ישנם מנהגים חלוקים: יש שהקפידו ללכת לנחם רק לאחר 3 ימים אם מדובר לא בבן אדם קרוב, ואחרים לא הקפידו בכך ומנחמים גם בתוך 3 ימים לקבורה. 

מי שאין לו זמן לנחם ביום רשאי לבוא לנחם בלילה

מה קורה כשלא מתאפשר?

שלא מתאפשר להגיע פיזית לנחם, טוב להתקשר ולנחם בטלפון או אפילו בהודעה וכדומה, ויש בזה גם מן התועלת של הניחום אבלים.  

לאחר שעבר הזמן שוב לא מנחמים אלא אומר במילה אחת "תתנחם", כדי לא לפתוח שוב את הפצע לאחר שהאבל חזר לשגרה.

דילוג לתוכן