המסורת היהודית מזמינה את בני משפחתו של הנפטר, את חבריו ואת קהילתו להעניק לזכרו, לחייו ולמותו, ביטוי ומקום בתוך שגרת החיים בראש ובראשונה באמצעות ימי הזיכרון השנתיים והמנהגים הנוהגים לקראת ובמהלכם. מעמד ותפקיד מיוחדים יש ליום הזיכרון השנתי הראשון, בתום שנת האבל. יום זיכרון זה מתקיים בתאריך העברי של קבורת הנפטר. יתר ימי הזיכרון השנתיים מצוינים ביום הפטירה.
הלכות ומנהגים לציון יום הזיכרון השנתי
עליה לקברו של הנפטר ועריכת אזכרה. עדות ספרד נוהגות לערוך אזכרה גם בערב יום הזיכרון השנתי בבית המשפחה.
אמירת קדיש אבלים במסגרת תפילות היום בציבור.
הדלקת נר נשמה.
בעדות אשכנז נוהגים שמי שמציין יום זיכרון משמש כשליח הציבור בתפילות במהלך היום.
בקהילות רבות נוהגים שמי שמציין יום זיכרון לזכר אחד מקרוביו עולה לתורה בשבת שלפני יום הזיכרון. בעדות ספרד נוהגים לומר את תפילת האשכבה לזכרו של הנפטר לאחר העלייה לתורה. בקהילות רבות נוהגים גם לציין שמות של נפטרים שיום פטירתם חל באותו השבוע טרם אמירת קדיש האבלים בתפילות השבת.
אזכרת השנה וימי הזיכרון השנתיים
מבחינת המנהג המסורתי האזכרה בימי השנה דומה לאזכרת ה-"שבעה" וה-"שלושים". במהלך האזכרה בבית העלמין נוהגים להקריא פרקי תהלים שונים ולאחריהם לקרוא פסוקים מתוך פרק תהילים קי"ט (הכתוב בהתאם לאותיות הא'-ב') הפותחים באותיות שמו של הנפטר, ולאחר מכן לקרוא את הפסוקים הפותחים באותיות המלה: נשמה. לאחר פרקי התהילים האבלים אומרים את תפילת הקדיש, ועורך האזכרה חותם בתפילת "אל לא רחמים" או בתפילת ה"השכבה". בצד המנהגים המסורתיים או במקומם ניתן לשלב דברי זיכרון אישיים, פרקי שירה וקריאה, דברים מפרי עטו של הנפטר וכל מחוות זיכרון אחרת. בתום האזכרה נוהגים להניח אבן על המצבה, כעדות לפקידת הקבר.
תהליך האבלות בימי הזיכרון:
בתקופה סביב יום הזיכרון השנתי, וביתר שאת ביום הזיכרון הראשון, טבעי להרגיש עצב לזכר האובדן, לזכור בהערכה את חיי האהוב ואת כישרונותיו, ולהתבונן באופן מקיף בחיי הנפטר ובתכונותיו אגב העצמת תחושת החסר שהותירה עזיבתו. לציון יום השנה יש חשיבות רבה בעיבוד האבל. על פי המסורת נוהגים לעלות ביום השנה לקבר ולקיים אזכרה במקום. ביום השנה, בייחוד הראשון, נוטים רבים להתכנס יחדיו – בני המשפחה המורחבת, קרובים וידידים – ולציין אותו בשיחה על אודות הנפטר ובלימוד לזכרו. יש הנוהגים להכין לקראת היום הזה אלבום תמונות או ספר זיכרון, ויש המנצלים תאריך זה כדי להכריז על הקמת מפעל הנצחה לזכרו של המנוח.
במובן הפסיכולוגי יש ליום השנה לפטירה תפקיד פשוט אך חשוב: הוא מעניק הזדמנות לזכור את המנוח ואת המורשת שהשאיר אחריו. ציון יום השנה לפטירה מאפשר לאבלים לשמור על הקשר עם זכרו של הנפטר בעוד מחזוריות החיים נמשכת.
בהקשר זה יש ליום הזיכרון הראשון מעמד מיוחד, מכיוון שהוא מסייע לאבלים להבין שעברה שנה שלמה – ובה ימי הולדת, ימי שנה, חגים וחילופי עונות – בלי נוכחותו הפיזית של הנפטר. רבים מרגישים ביום הזה עצבות עמוקה, משום שהוא מזכיר להם שוב את המוות, את הלוויה ואת מסע השכול. יום השנה הראשון לפטירה מציין נקודת מעבר חשובה בחווית השכול, גם אם במקרים רבים האבלות נמשכת עוד זמן רב אחריו.