מן הבחינה ההלכתית תקופת אבל זו נוהגת רק בעקבות פטירתו של הורה, אב או אם, והיא אינה נוהגת ביחס לקרובים אחרים. ישנם המציעים שכלל זה נקבע בתקופה בה רבו המקרים של פטירת ילדים בגיל צעיר. אחרים מדגישים כי בכל מקרה, גם כאשר ההורה נפטר בשיבה טובה, יש בפרידה מאב או אם, ממד מיוחד, וכי יש בתקופת האבל המיוחדת על פטירתם ביטוי לעקרון החשוב של "כיבוד אב ואם". יחד עם זאת, יש להכיר בכך ששנת האבל הראשונה היא תקופת זמן קשה ומורכבת לכל אבל וכי לא אחת אבלים מבקשים לסגל לעצמם מנהגים והליכות בשנה זו גם אם הם אינם מחויבים מכוחה של ההלכה. כפי שמודגש לכל אורכו של אוגדן זה, כל אדם באמונתו וברגשותיו יחיה, ובלבד שיהיה במעשיו כדי לכבד את זכרו של הנפטר ולחזק את עצמו במסע הנחמה והזיכרון.
הלכות ומנהגים בשנה הראשונה לאבלות
מן הבחינה המסורתית נוהגים להימנע מהשתתפות באירועי שמחה במהלך השנה הראשונה לפטירת הורה, למעט במקרים של שמחות משפחתיות חשובות, שבהם האבל יכול להנהיג שינוי כל שהוא באופן השתתפותו בשמחה (כדוגמת הימנעות מריקודים).
במהלך שנת האבל הראשונה לפטירת הורה נוהגים הבן או הבת באמירת קדיש בתפילות הציבור. יש הנוהגים לומר את הקדיש רק במשך אחד עשרה חודשים ויש המקפידים באמירת הקדיש במשך שנה שלמה.
תהליך האבלות בשנה הראשונה: השיבה לחיים
התקופה שלאחר תום ה"שבעה" וה-"שלושים" מתאפיינת בניסיון לחזור באופן הדרגתי לתפקוד השגרתי ובניסיון לסגל מבט רחב יותר על החיים, שבהם לאבל ולזיכרון נוכחות משמעותית, אך לא מקום בלעדי. בתקופה הזאת, שבה נעשה ניסיון להתאושש מן האבל ולהחזיר את ההומור, אפשר להיתקף לא פעם בגלי עצבות שבאים וחולפים, אך תדירותם ואורכם יפחתו ויילכו. ולנוכח ההתנסות בתקופות שקטות יותר תיחלש קמעה עוצמת הרגשות הכרוכים באבל, ותחושת ההצפה הרגשית תשכך מעט.
עם זאת במהלך השנה השנה הראשונה פרידה יכול האבל להפוך במקרים רבים גם לאינטנסיבי מאוד ולזקוף את ראשו בעוצמה מפתיעה. לא אחת מנסים האבלים לחזור לשגרת החיים במהירות, על מנת להוכיח לעצמם שהם מתפקדים כראוי ומסוגלים להתגבר על האובדן. לעתים הדבר עולה בדים, אך לעתים תחושת האבל מתעצמת אחרי שבועות וחודשים, בהם נדמה היה ש"הכול שב למסלולו". במקרים מעין אלוהאבלים יכולות לחוות תקופה של מצוקה ושל סבל נפשי. כיחידים וכמשפחה מנסים האבלים לתפקד ללא הנפטר ולומדים להכיר בכך שהחיים לעולם לא יהיו כפי שהיו בעבר. הם מתמודדים עם בניית חיים חדשים של "תפקוד נורמלי",לומדים לארגן מחדש את שגרת היומיום ורוכשים מיומנויות חדשות, חברתיות ותפקודיות כאחד.
בתקופה הזאת האבלים עלולים לחוש שהמוות שבר מסורת וקטע הרגלי חיים, וייתכן שלא ירצו לקיים מפגשים לרגל חגים או אירועים שבעבר נהגו להשתתף בהם בחברת יקירם. בנוסף לכך, ימי הולדת, ימי שנה ותאריכים בעלי משמעות אישית בעיניהם ובעיני יקירם עלולים להיות קשים עליהם, במיוחד בשנה הראשונה שלאחר הפטירה.
כדי להצליח לקיים את המסורות האלה חשוב לתכנן מראש ולמצוא דרכים מובנות להזכיר ולהוקיר את הנפטר האהוב באותם המפגשים המשפחתיים והחברתיים. עצם המודעות לכך שבאירועים האלה עלולים להתעצם הכאב ותחושת האובדן, יש בה כדי להועיל – חסרונו של הנפטר הוא חלק ממציאות החיים של כל בני המשפחה, וציונו במהלך מפגשים כאלה יכול לסייע מעט בהתמודדות עם הכאב.
כדי שהאבלים יוכלו להשתתף באירועים מעין אלה ולהרגיש בהם בנוח, ובה בעת יוכלו לציין את האבל, אפשר לחלק את אותם הימים הקשים כך שחלקים מהם יבלו האבלים בחברת אחרים, וחלקים מהם יבלו לבדם – וכך תתאפשר תחילתן של הכלה והחלמה.
בשלב הזה של פילוס הדרך במסע השכול יכול גם שיחול שינוי בנקודת מבטם של האבלים. נושאים בעלי משמעות קיומית או רוחנית יכולים לעלות על הפרק ביתר שאת. יש השואלים את עצמם שאלות בנושאים כמו משמעות החיים, המוות, הסבל והאמונה. אפשר לעודד את האבלים לשאול שאלות כאלה ולחפש להם תשובות – בלימוד אישי, בהצטרפות לחבורה לומדת ובכל דרך שתיראה להם הולמת. נקודת מבט שיש בה גם זווית מבט רוחנית יכולה לעזור לתרגם את חווית השכול מאבלות למשמעות, ומגעגועים למורשת.
בשלב זה של האבל מקובל להתחיל לארגן מחדש סדרי עדיפויות אישיות ולשוב לחיים אגב הצבת מטרות והענקת משמעויות חדשות. האבלים יכולים לגלות תחושת התחדשות רוחנית שהתפתחה זה עתה או להיות מעורבים בעשייה יצירתית חדשה. יש מי שבוחר לעסוק בפעילות לזכרו של הנפטר, ויש מי שמוצא משמעות בעבודה בפרויקט צדקה או בפרויקט חברתי אחר. התרומה לזולת או ההקלה על סבלו יכולות להקנות משמעות לחיים ולהקל את עומס הצער והאבל. תחושת ההתחדשות יכולה למצוא ביטוי גם בהענקת שמו של הנפטר לילד שזה עתה נולד.
בהתאם לאופיו המתמשך של השכול, יש לזכור שבשלב הזה האבל יכול לשוב לפתע ולהכות בעוצמה. גם מי שהסתגל לשגרה החדשה של חיי היומיום עלול למצוא את עצמו מתקשה לשאת אירועים מיוחדים כמו חתונה, בר מצווה, יום חג או יום הולדת, שכן הם מעלים בו טעם מתוק-מריר ומעוררים בו מחדש רגשות של געגועים. תקופות ומצבים כאלה, המתקשרים בלב האבל לאובדן, מעצימים את האבל ויכולים לעורר התפרצות חדשה של רגשות יגון וצער. הבדידות שחש האבל עלולה להתחזק, בפרט בשעות הקטנות של הלילה. כשהכול סביבו שקט והוא נותר לבדו עם זיכרונותיו.
חשוב להמשיך לחפש דרכים להמחיש ולהפנים את העובדה שהחיים נמשכים, וזאת בלי להתכחש לכאב ובלי לחשוש שמא הדבקות בחיים תשכיח במידת מה את זכר המת. אמצעי העשוי להימצא מועיל בשלה הזה הוא המעבר מהאבלות להנצחת הזיכרון, מהתאבלות על האובדן למתן כבוד לזכרו ולמורשתו של מי שהלך לעולמו.