תפילת הקדיש, היא המפורסמת שבין התפילות היהודיות הנאמרות לזכרם של הנפטרים. התפילה, הנאמרת בארמית, חקוקה וצרובה בתודעה היהודית והישראלית וזוכה לביטויים תרבותיים ואומנותיים רבים, המשתרעים הרחק מעבר למשמעותה הדתית.
במקורה, לא שמשה תפילת הקדיש לצורך העלאת זכרם של הנפטרים. תפילה זו שמשה ככה"נ כתפילה שנאמרה בחתימתם של מעמדי לימוד תורה ובסיומן של תפילות הציבור המרכזיות. במרוצת הדורות התפתח המנהג של לימוד תורה לזכרם של הנפטרים ושל התפילה בביתם של האבלים. בסיומם של מעמדי הלימוד או התפילה הוזמנו האבלים לומר את התפילה החותמת, וכך אט אט נקשרה תפילה זו דווקא אל מנהגי האבלות ואל העלאת זכרם של הנפטרים.
במסורת התפילה היהודית ישנם מספר סוגי קדישים. חצי הקדיש והקדיש השלם משמשים לחתימת חלקים שונים בתפילה ואין להם קשר אל מנהגי האבלות. קדיש דרבנן נאמר על ידי האבלים ועל ידי המציינים ימי זיכרון שנתיים אחרי מעמדי לימוד תורה. קדיש האבלים הוא הקדיש המרכזי הנאמר בהקשר של אבלות וזכרם של הנפטרים והוא משולב בטקס הלוויה, בטקס האזכרה, ובתפילות הציבור בהן משתתף האבל. נוסח מיוחד של הקדיש נאמר על ידי אנשי חברת קדישא העוסקים בהבאת הנפטר לקבורה (קדיש דאיתחדתא).
קדיש האבלים נאמר על ידי האבלים בכל אחת מתפילות הציבור במהלך ימי השבעה והשלושים. במקרה של פטירת הורה נוהגים להמשיך באמירת הקדיש במשך שנת האבלות הראשונה (או במשך אחד עשר החודשים הראשונים מעת הפטירה). כמו כן נאמר הקדיש בכל יום זיכרון שנתי, במסגרת תפילות הציבור, ובאזכרות השונות הנערכות לזכרו של הנפטר. מבחינה הלכתית אמירת הקדיש מחייבת נוכחות של מנין אנשים. מסורת הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות וכיום גם בקרב חלקים מהקהילות האורתודוכסיות שנשים אומרות את תפילת הקדיש לזכר יקיריהן, ולדבר תימוכין ויסודות במסורת ההלכתית. בקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות נשים נספרות למנין לצורך אמירת הקדיש. יש הנוהגים לומר הקדיש גם בהעדר מנין, ויש הנוהגים לומר במצב זה נוסח חילופי לתפילת הקדיש. על פי ההלכה נאמר ה"קדיש" על ידי ילדי הנפטר, הוריו, אחיו ובן/בת זוגו. נכדים ונכדות יכולים להצטרף לאמירת הקדיש לזכר סב או סבתא, במקום בו הוריהם אינם מתנגדים לכך. אם אין לנפטר קרוב או קרובה האמורים לומר "קדיש", יכול אדם אחר לקחת משימה זו על עצמו ולבטא בכך את כבודו לנפטר ולזכרו.
בדורות האחרונים נכתבו על ידי יוצרים ישראלים שונים גרסאות ונוסחים חליפיים לתפילת הקדיש המסורתית, המתמקדים בחייו של האדם ובמורשתו. נוסחים אלו יכולים לשמש לצד תפילת הקדיש או במקומה, במקום בו האבלים חשים שאין ביכולתם לומר את התפילה המסורתית.
אמירת ה"קדיש" יכולה להיות דרך רבת עוצמה לשיח הפנימי שמנהל האבל עם הנפטר או עם זכרו. היא מסייעת לאבלים לזכור את המנוח מתוך כבוד והוקרה, תוך תזכורת שהפרידה הכואבת מיקירנו היא חלק ממציאות חיינו. הדיאלוג שמקיים האבל עם הקהל העוטף אותו ועונה אמן אחרי כל פסקה זכירה לאבל שהוא אינו ניצב לבד באבלו והוא מוקף בבני משפחה, בחברים ובקהילה אשר ייסעו לו לאשר מחדש את כוחם של החיים.
ע"פ ההלכה היהודית רק גברים מעל גיל 13, לאחר בר המצווה יכולים לומר קדיש, אולם בתנועה הרפורמית גם נשים ונערות מוזמנות לומר את הקדיש אחר יקיריהם בצורה שוויונית ומלאה.