סדר האזכרה בבית העלמין
יש הנוהגים להדליק נר נשמה בפתח האזכרה
דברי פתיחה ופסוקי פתיחה
בוחרים באחד מהנוסחים:
| אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ, אַב הָרַחֲמִים. בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חַי. יַעַמְדוּ לָנוּ תַּנְחוּמֵיךָ בְּזָכְרֵנוּ אֶת _____________ בֵֶּן/בַּת _____________, אֲשֶׁר הָלַךְ/הָלְכָה לְעוֹלָמוֹ/לְעוֹלָמָהּ. – בתום ה"שבעה": בְּצַעַר וּבִכְאֵב אָנוּ מַעֲלִים אֶת זִכְרוֹ/זִכְרָהּ בְּשָׁעָה קְדוֹשָׁה זוֹ בְּתוֹם שִׁבְעַת יְמֵי הָאֵבֶל עַל הִסְתַּלְקוּתוֹ/הִסְתַּלְקוּתָהּ מֵעִמָּנוּ. – בתום ה"שלושים": בְּצַעַר וּבְאַהֲבָה אָנוּ מַעֲלִים אֶת זִכְרוֹ/זִכְרָהּ בְּשָׁעָה קְדוֹשָׁה זוֹ בִּמְלֹאת שְׁלוֹשִׁים יָמִים לִפְרֵדָתֵנוּ מֵעִמּוֹ/מֵעִמָּהּ. – בימי הזיכרון השנתיים: בְּצַעַר וּבְגַעֲגוּעַ אָנוּ מַעֲלִים אֶת זִכְרוֹ/זִכְרָהּ בְּשָׁעָה קְדוֹשָׁה זוֹ בִּמְלֹאת שָׁנָה / …. שָׁנִים לְמוֹתוֹ/לְמוֹתָהּ. מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, עַל מַתְּנַת הַזִּכָּרוֹן, הַמְּקַשֶּׁרֶת דּוֹר לְדוֹר, וְהַמְּאַחֶדֶת אוֹתָנוּ עִם יַקִּירֵנוּ/יַקִּירָתֵנוּ שֶׁעָבַר/שֶׁעָבְרָה אֶל חַיֵּי הַנֶּצַח. עֲתִידוֹ/עֲתִידָהּ בְּתוֹכֵנוּ וּבְמַעֲשֵׂינוּ, וּכְשֶׁאָנוּ מַזְכִּירִים אוֹתוֹ/אוֹתָהּ, זִכְרוֹ/זִכְרָהּ חַי עִמָּנוּ לְנֶצַח נְצָחִים וְלִמְנוּחַת עוֹלָמִים. בְּבוֹא הַשָּׁעָה אַף אָנוּ עֲתִידִים לִצְעֹד בַּדֶּרֶךְ שֶׁהָלְכוּ בָּהּ אֲהוּבֵינוּ. עַל כֵּן עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, שֶׁנִּמָּצֵא מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לְאוֹתָהּ שָׁעָה, וֶהֱיֵה עִמָּנוּ לִכְשֶׁתַּגִּיעַ. וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ: |
בִּמְלֹאת שִׁבְעָה יָמִים / שְׁלוֹשִׁים יָמִים / שָׁנָה / … שָׁנִים לִפְרֵדָתֵנוּ מִיַּקִּירֵנוּ/מִיַּקִּירָתֵנוּ …, הִתְכַּנַּסְנוּ, בְּנֵי מִשְׁפָּחָה וַחֲבֵרִים, בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הֵבֵאנוּ אוֹתוֹ/אוֹתָהּ לִמְנוּחַת עוֹלָמִים. בְּצַעַר וּבְגַעֲגוּעַ אָנוּ מַעֲלִים אֶת זִכְרוֹ/זִכְרָהּ בְּשָׁעָה מְיֻחֶדֶת זוֹ שֶׁל זִכָּרוֹן וְהִתְיַחֲדוּת.
מֵעָפָר אֲנַחְנוּ וְאֶל עָפָר נָשׁוּב – בְּלִבֵּנוּ אָנוּ נוֹצְרִים אֶת מַעֲלוֹתָיו/מַעֲלוֹתֶיהָ שֶׁל … וְאֶַת רִגְעֵי הַחֶסֶד שֶׁחָלַק/שֶׁחָלְקָה עִמָּנוּ, כְּמוֹ גַּם אֶת חֻלְשׁוֹתָיו/חֻלְשׁוֹתֶיהָ. בְּזִכָּרוֹן זֶה אָנוּ מַעֲנִיקִים הֶמְשֵׁךְ וְתוֹחֶלֶת לְחַיָּיו/לְחַיֶּיהָ אֲשֶׁר תָּמוּ. עֲתִידוֹ/עֲתִידָהּ – בְּחַיֵּינוּ וּבְמַעֲשֵׂינוּ.
לקט פסוקים (מחומש דברים ומספר תהלים)
אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו, כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ:
כִּי רוּחַ עָבְרָה-בּוֹ וְאֵינֶנּוּ, וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ:
יְיָ מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ, בֶּן-אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ:
אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר:
בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף, לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ:
תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא, וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם:
לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת, יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם:
כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל, לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ:
שְׁמָר–תָּם וּרְאֵה יָשָׁר, כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם:
פֹּדֶה יְיָ נֶפֶשׁ עֲבָדָיו, וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל-הַחֹסִים בּוֹ:
פרקי תהלים
נוהגים לומר אחד או יותר ממזמורי תהלים אלה:
מזמור א
אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב: כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל, וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיח: לֹא כֵן הָרְשָׁעִים, כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ: עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים: כִּי יוֹדֵעַ יְיָ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד:
מזמור טו
מִזְמוֹר לְדָוִד יְיָ מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ, מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ: הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ: לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה, וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ: נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי יְיָ יְכַבֵּד, נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר: כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ, וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח, עֹשֵׂה אֵלֶּה, לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם:
מזמור כג
מִזְמוֹר לְדָוִד, יְיָ רֹעִי לֹא אֶחְסָר: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי: נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב, יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ: גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי, שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי: תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי, דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה: אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי, וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְיָ לְאֹרֶךְ יָמִים:
מזמור קכא
שִׁיר לַמַּעֲלוֹת, אֶשָּׂא עֵינַי אֶל-הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ, אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ: הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל: יְיָ שֹׁמְרֶךָ, יְיָ צִלְּךָ עַל-יַד יְמִינֶךָ: יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה: יְיָ יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ: יְיָ יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
מנהג חלק מן העדות לקרוא גם את מזמורי תהלים טז, יז, לג, עב, צא, קד ו-קל
הזכרת השם – מזמור תהלים קיט
נוהגים להזכיר את שם הנפטר/ת באמצעות קריאת פסוקי פרק תהלים קיט (שבנוי בהתאם לאותיות הא'-ב'), הפותחים באותיות השם הפרטי של הנפטר/ת. לאחר אמירת הפסוקים לציון אותיות השם, מוסיפים פסוקים כנגד ארבע אותיות המילה "נשמה". להלן מובאים שני פסוקים כנגד כל אות. הנוסח השלם של הפרק (שמונה פסוקים לכל אות) נמצא בספרי התנ"ך.
לפסוקי אותיות השם ניתן להקדים אחד מפרקי השירה או מפרקי המדרש האלה:
| שְׁלֹשָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ לְאָדָם: אֶחָד – מַה שֶּׁקּוֹרְאִים לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְאֶחָד – מַה שֶּׁקּוֹרְאִין לוֹ בְּנֵי אָדָם, וְאֶחָד – מַה שֶּׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ. טוֹב מִכֻּלָּן מַה שֶּׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ. מדרש תנחומא, פרשת ויקהל סימן א | צִיַּרְתִּי לִי מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּיָרֹק – לְזֵכֶר כָּל מֵתַי. וְהֵם שׁוֹמְעִים אוֹתִי קוֹרֵא בִּשְׁמָם וּמְשִׁיבִים לִי בְּחִיּוּךְ פָּנִים. עָצוּב בִּלְעֲדֵיהֶם בַּחֲדָרִים שֶׁבָּם הִשְׁאִירוּ אֶת הֵדֵי קוֹלָם. אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם חַיִּים – לְכָל מֵתַי. וְהֵם חַיִּים אוֹתָם שֵׁנִית וְגַם לָנֶצַח. אֲבָל עָצוּב בִּלְעֲדֵיהֶם בַּחֲדָרִים. אברהם חלפי |
| לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיּוּכוֹ וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ הַהוֹרִים וְנָתְנוּ לוֹ כְּתָלָיו לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ הַמַּזָּלוֹת וְנָתְנוּ לוֹ שְׁכֵנָיו לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ חֲטָאָיו וְנָתְנָה לוֹ כְּמִיהָתוֹ לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ שׂוֹנְאָיו וְנָתְנָה לוֹ אַהֲבָתוֹ. לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ חַגָּיו וְנָתְנָה לוֹ מְלַאכְתּוֹ לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה וְנָתַן לוֹ עִוְרוֹנוֹ לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ הַיָּם וְנָתַן לוֹ מוֹתוֹ. זלדה |
פסוקי מזמור קיט:
אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ, הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְיָ:
אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:
בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ, לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:
בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ, אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:
גְּמֹל עַל עַבְדְּךָ אֶחְיֶה וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ:
גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה, נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ:
דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי, חַיֵּנִי כִּדְבָרֶךָ:
דְּרָכַי סִפַּרְתִּי וַתַּעֲנֵנִי לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
הֹרֵנִי יְיָ דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ וְאֶצֳּרֶנָּה עֵקֶב:
הֲבִינֵנִי וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל לֵב:
ויבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ יְיָ, תְּשׁוּעָתְךָ כְּאִמְרָתֶךָ:
וְאֶעֱנֶה חֹרְפִי דָבָר, כִּי בָטַחְתִּי בִּדְבָרֶךָ:
זְכָר-דָּבָר לְעַבְדֶּךָ, עַל אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי:
זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי, כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי:
חֶלְקִי יְיָ אָמַרְתִּי לִשְׁמֹר דְּבָרֶךָ:
חִלִּיתִי פָנֶיךָ בְכָל לֵב' חָנֵּנִי כְּאִמְרָתֶךָ:
טוֹב עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ, יְיָ כִּדְבָרֶךָ:
טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי, כִּי בְמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי:
יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי, הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ:
יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ, כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי:
כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי, לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי:
כָּלוּ עֵינַי לְאִמְרָתֶךָ, לֵאמֹר מָתַי תְּנַחֲמֵנִי:
לעוֹלָם יְיָ, דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם:
לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ, כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד:
מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי:
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ, כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ, וְאוֹר לִנְתִיבָתִי:
נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה, לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:
סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי, וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי:
סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה, לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי:
עֲשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק, בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי:
עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב, אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים:
פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ, עַל כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי:
פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים:
צַדִּיק אַתָּה יְיָ, וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ:
צִוִּיתָ צֶדֶק עֵדֹתֶיךָ, וֶאֱמוּנָה מְאֹד:
קָרָאתִי בְכָל לֵב עֲנֵנִי יְיָ חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה:
קְרָאתִיךָ הוֹשִׁיעֵנִי, וְאֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶיךָ:
רְאֵה עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי, כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי:
רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי, לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי:
שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם, וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי:
שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ, כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב:
תִּקְרַב רִנָּתִי לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי כִּדְבָרְךָ הֲבִינֵנִי:
תָּבוֹא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ, כְּאִמְרָתְךָ הַצִּילֵנִי:
לאחר הזכרת הפסוקים של אותיות שם הנפטר/ת נוהגים לקרוא את פסוקי אותיות המילה "נשמה"
נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ, וְאוֹר לִנְתִיבָתִי:
נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה, לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:
שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם, וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי:
שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ, כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב:
מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי:
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ, כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
הֹרֵנִי יְיָ דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ וְאֶצֳּרֶנָּה עֵקֶב:
הֲבִינֵנִי וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל לֵב:
דברי זיכרון והספד וקטעי קריאה ושירה בני ימינו
לאחר קריאת הפסוקים ממזמור קיט ניתן לשלב דברי הספד וזיכרון או לקרוא דברים מפרי העט של הנפטר/הנפטרת או מפרי עטם של אחרים.
אמירת הקדיש
הקדיש הוא התפילה המרכזית הנאמרת לזכר הנפטרים, ומופקדים עליה בני המשפחה הקרובים המחויבים להתאבל על מותו של הנפטר. הקדיש נאמר בשפה הארמית ובנוכחות של מניין אנשים בוגרים (מעל גיל מצוות). בקהילות היהדות המתקדמת גברים ונשים משלימים מניין, ומובן כי גם נשים מוזמנות לומר את הקדיש לזכר יקיריהן.
יש הנוהגים להקל ולומר את הקדיש גם בהעדר מניין של עשרה אנשים בוגרים. בהעדר מניין, יש המשתמשים בנוסח התפילה המופיע בהמשך.
לתפילת הקדיש ניתן להקדים את אחד מהמקראות העבריים הבאים:
| יִתְגַּדַּל שֵׁם הָאָדָם יִתְעַלֶּה פֹּעַל-חַיָּיו יִתְבָּרַךְ בְּזִכְרוֹנֵנוּ עַל צְרוֹר מַעֲלָלָיו בִּימֵי חֶלְדּוֹ וְעַל הַמַּעַשׂ שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לְהַשְׁלִימוֹ. עַל הַחֲלוֹמוֹת שֶׁנִּטְווּ – וְנָמוֹגוּ וְעַל סְגֻלּוֹת-יְקָר וְאַף חֻלְשׁוֹת-אֱנוֹשׁ שֶׁנָּגוֹזוּ מִבַּעַד לַדֹּק הָעַרְפִלִּי שֶׁל הַזְּמַן. יַזְהִיר זֵכֶר הָאָדָם וְהֵדֵי-חַיָּיו כְּזֹהַר הָרָקִיעַ בְּלִבֵּנוּ וּשְׁמוֹ לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן. כִּי מוֹתַר הָאָדָם הוּא הַזִּכָּרוֹן מֵעֵבֶר לִמְחִיצוֹת הַזְּמַן. לֹא בַּחֹשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה. צַו הֶמְשֵׁךְ הַחַיִּים יַצְמִיחַ פֻּרְקָן לִכְאֵבֵנוּ הַמְּשֻׁקָּע. הַזְּמַן בְּמַהֲלָכוֹ יְרַחֵם. וְנִנְצֹר אֶת כָּל פְּרִי-חַיָּיו לְיָמִים רַבִּים. יִתְגַּדַּל וְיִשְׁתַּבַּח! שלום סמיד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ הָאָדָם בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ בְּשִׂמְחָתוֹ, בְּסִבְלוֹ וּבַעֲמָלוֹ נִתְבָּרַךְ וְנִשְׁתַּבַּח בְּאוֹהֲבֵינוּ אֲשֶׁר נָתְנוּ מֵחֵילָם לְלֹא חָסָךְ וּגְמוּלָם – טַעַם חַיֵּיהֶם וַעֲמָלָם. וְאִם תַּמּוּ חַיִּים שֶׁל טַעַם – לֹא יִפָּקֵד זֵכֶר פָּעֳלָם. כִּי דֶּרֶךְ יְשָׁרִים לֹא תֹּאבַד וְתוֹחֶלֶת מַעֲשֵׂיהֶם תַּעֲמֹד לָעַד. יִנְבֹּט הַזֶּרַע אֲשֶׁר זָרְעוּ, הָעֵץ יַעֲשֶׂה פְּרִי, הַבַּיִת יְשַׂגְשֵׂג, יֶהֱמֶה חַיִּים וְיַרְבֶּה דּוֹרוֹת. אַדְמַת הָאָרֶץ אָסְפָה אוֹתְךָ בְּעֶצֶב וּבְאַהֲבָה אֶל חֵיקָהּ. יִמְתְּקוּ לְךָ רִגְבֵי עֲפָרָהּ. יִהְיוּ חַיֶּיךָ וּמַעֲשֶׂיךָ צְרוּרִים בִּצְרוֹר חַיֵּינוּ לְנֶחָמָה וּלְתִקְוָה. על יסוד קדיש לאנשי עין שמר מאת עלי אלון | יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ הָרֶגֶב שֶׁקָּרַס בְּפַלֵּחַ מַחֲרֵשָׁה הָאֲדָמָה הַקָּשָּׁה יִתְהַדֵּר וְיִתְעַלֶּה – הֶעָלֶה שֶׁלִּבְלֵב, וְהוֹרִיק הֶאְדִּים – וְנָשַׁר. יִתְרוֹמֵם וְיִתְנַשֵּׂא הַנּוֹשֵׂא בַּמַּשָּׂא וּבִכְרֹעַ דַּרְכּוֹ גַּם דַּרְכִּי נִרְמְסָה. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח קוֹל הַיָּחִיד עִם קוֹל הָרַבִּים יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ הַיָּחִיד בְּיִחוּדוֹ. שלמה עובד אחר מיתתם הַיּוֹם אֲנִי רוֹצָה לִבְכֹּת בְּקוֹל אָיֹם וְנוֹרָא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ. הַיּוֹם כְּבָר אֵין בִּי מִלִּים מִשֶּׁלִּי לוּ לְפָחוֹת – יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. רוחמה וייס |
בני המשפחה הקרובים (אב, אם, בן זוג או בת זוג, אחים ואחיות וילדים) אומרים את הקדיש. בהעדר בני משפחה אלו, אומרים את הקדיש אחד או אחת מהנוכחים והנוכחות:
| יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא, בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. הקהל אומר יחד, ולאחריו האבלים חוזרים: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. האבלים ממשיכים: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְעֵלָּא (בעשרת ימי תשובה מוסיפים: וּלְעֵלָּא) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. | יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא, בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. הקהל אומר יחד, ולאחריו האבלים חוזרים: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. האבלים ממשיכים: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְעֵלָּא (בעשרת ימי תשובה מוסיפים: וּלְעֵלָּא) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע, וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וְשֵׁיזָבָה וּרְפוּאָה, וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה, וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. |
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל (נוהגים להוסיף: וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֶל) וְאִמְרוּ אָמֵן.
תרגום הקדיש
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, בָּעוֹלָם שֶׁבָּרָא כִּרְצוֹנוֹ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתוֹ, בְּחַיֵּיכֶם וּבִימֵיכֶם וּבְחַיֵּי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל בִּמְהֵרָה וּבִזְמַן קָרוֹב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהִי שְׁמוֹ הַגָּדוֹל מְבֹרָךְ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַנַּעֲלֶה (בעשרת ימי תשובה מוסיפים: וְהַנִּשְׂגָּב) מִכָּל הַבְּרָכוֹת וְהַשִּׁירוֹת, הַתִּשְׁבָּחוֹת וְהַנֶּחָמוֹת, הַנֶּאֱמָרוֹת בָּעוֹלָם, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שָׁלוֹם רַב מִן הַשַָּׁמַיִם, (נוסח ספרד: חַיִּים וְשֹׂבַע, וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וּמִפְלָט וּרְפוּאָה, וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה, וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה), לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל (נוהגים להוסיף: וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֶל) וְאִמְרוּ אָמֵן.
בהעדר מניין יש הנוהגים לומר נוסח זה במקום תפילת הקדיש:
אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת, אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נַפְשׁוֹת הַחַיִּים וְהַמֵּתִים, פְּנֵה הַיּוֹם בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים אֶל תְּפִלָּתִי לְזֵכֶר יַקִּירֵנוּ/יַקִּירָתֵנוּ. זְכֹר נָא אֶת כָּל הַחֶסֶד וְהַטּוֹב שֶׁעָשָׂה/שֶׁעָשְׂתָה בְּעוֹלָם הַחַיִּים. תֵּן לוֹ/לָהּ מְנוּחָה תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה וּצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתוֹ/נִשְׁמָתָהּ.
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא.
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל (יש הנוהגים להוסיף: וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֶל) וְאִמְרוּ אָמֵן.
התייחדות אישית
לאחר אמירת הקדיש ולפני תפילת "אל מלא רחמים" וחתימת האזכרה ניתן להתייחד בדומייה לרגע קט עם האדם שלזכרו נערכת האזכרה. התייחדות חרישית זו מאפשרת לכל אחד ואחת מהנוכחים באזכרה לזכור את יקירה או יקירתה באופן אישי ופרטי.
הזכרת נשמות: תפילת אל מלא רחמים ותפילת השכבה
שליח הציבור או אחד מן המשתתפים באזכרה שר או קורא בקול את תפילת "אל מלא רחמים":
| לאיש אֵל מָלֵא רַחֲמִים, שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, עִם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים, לְנִשְׁמַת: ………… בֶּן …………. שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ. בַּעֲבוּר שֶׁאָנוּ אוֹהֲבָיו וּמוֹקִירֵי זִכְרוֹ מִתְפַּלְּלִים לְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ, בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהוּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתוֹ. יְיָ הוּא נַחֲלָתוֹ, וְיָנוּחַ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבוֹ, יְהִי זִכְרוֹ חָתוּם בְּלִבֵּנוּ תָּמִיד, וְנֹאמַר אָמֵן. | לאישה אֵל מָלֵא רַחֲמִים, שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, עִם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים, לְנִשְׁמַת …………….. בַּת……….. שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ. בַּעֲבוּר שֶׁאָנוּ, אוֹהֲבֶיהָ וּמוֹקִירֵי זִכְרָהּ מִתְפַּלְּלִים לְעִלּוּי נִשְׁמָתָהּ, בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֶהָ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָהּ. יְיָ הוּא נַחֲלָתָהּ, וְתָנוּחַ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָהּ. יְהִי זִכְרָהּ חָתוּם בְּלִבֵּנוּ תָּמִיד, וְנֹאמַר אָמֵן. |
בעדות ספרד נוהגים לומר את סדר ההשכבה. אפש לומר סדר זה במקום תפילת "אל מלא רחמים" או בנוסף לה.
| לאיש הַמְּרַחֵם עַל כָּל בְּרִיּוֹתָיו, הוּא יָחוּס וְיַחְמוֹל וִירַחֵם עַל נֶפֶשׁ יַקִּירֵנוּ ……… בֶּן …………. שֶׁנִּפְטַר בְּשֵׁם טוֹב מִן הָעוֹלָם. רוּחַ יְיָ תְּנִיחֶנּוּ בְגַן עֵדֶן וְתַחְתֹּם זִכְרוֹ בְּלִבֵּנוּ תָּמִיד, וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן: | לאישה הַמְּרַחֵם עַל כָּל בְּרִיּוֹתָיו, הוּא יָחוּס וְיַחְמוֹל וִירַחֵם עַל נֶפֶשׁ יַקִּירָתֵנוּ …… בַּת ……….. שֶׁנִּפְטְרָה בְּשֵׁם טוֹב מִן הָעוֹלָם. רוּחַ יְיָ תְּנִיחֶנָּה בְגַן עֵדֶן וְתַחְתֹּם זִכְרָהּ בְּלִבֵּנוּ תָּמִיד, וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן: |
להלן נוסחים נוספים להזכרת הנשמות, פרי עטם ורוחם של רבני היהדות הרפורמית. נוסחים אלו אפשר לקרוא לפני תפילת "אל מלא רחמים", אחריה או במקומה.
| לאיש: אֵל מָלֵא רַחֲמִים הַקּוֹצֵב חַיִּים לְכָל חַי, אַתָּה נָתַתָּ חַיִּים ל_______________ וְאַתָּה נָטַלְתָּ אֶת נִשְׁמָתוֹ עֵת תַּמּוּ יָמָיו, וְהִנֵּה הוּא שָׁרוּי בְּסוֹד הַנֶּצַח. הַמְצֵא לָנוּ אֶת זִכְרוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד, הַעֲנֵק לָנוּ כּוֹחַ לִחְיוֹת לְאוֹרוֹ וּנְצֹר אֶת רוּחוֹ לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדֶךָ. יְהֵא פֹּעַל יָדָיו, שֶׁעָשָׂה לְפָנֶיךָ בְּעוֹדוֹ חַי, לְרָצוֹן לְךָ וְלִמְקוֹר נֶחָמָה לְכָל אוֹהֲבָיו, וּתְהֵא דְּמוּתוֹ צְרוּרָה עִמְּךָ וְעִמָּנוּ בִּצְרוֹר הַחַיִּים. אָמֵן. הרב פרופ' יהוידע עמיר | לאישה: אֵל מָלֵא רַחֲמִים הַקּוֹצֵב חַיִּים לְכָל חַי, אַתָּה נָתַתָּ חַיִּים ל_______________ וְאַתָּה נָטַלְתָּ אֶת נִשְׁמָתָהּ עֵת תַּמּוּ יָמֶיהָ, וְהִנֵּה הִיא שְׁרוּיָה בְּסוֹד הַנֶּצַח. הַמְצֵא לָנוּ אֶת זִכְרָהּ בְּכָל יוֹם תָּמִיד, הַעֲנֵק לָנוּ כּוֹחַ לִחְיוֹת לְאוֹרָהּ וּנְצֹר אֶת רוּחָהּ לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדֶךָ. יְהֵא פֹּעַל יָדֶיהָ, שֶׁעָשְׂתָה לְפָנֶיךָ בְּעוֹדָהּ חַיָּה, לְרָצוֹן לְךָ וְלִמְקוֹר נֶחָמָה לְכָל אוֹהֲבֶיהָ, וּתְהֵא דְּמוּתָהּ צְרוּרָה עִמְּךָ וְעִמָּנוּ בִּצְרוֹר הַחַיִּים. אָמֵן. הרב פרופ' יהוידע עמיר |
הרבה תמר דבדבני והרבה דליה-שרה מרקס
| לאיש: אֶל רַחֲמֶיךָ אוֹתוֹ אֱסֹף, פְּרֹשׂ עָלָיו כְּנָפֶיךָ וְחַבְּקֶנּוּ. הַמְצֵא לוֹ מִסְתּוֹר בְּאָהָלְךָ עוֹלָמִים וְיָנוּחַ בְּחֵקְךָ. בְּמַעֲלוֹת אֱנוֹשׁ נִשְׁמֹר דְּמוּתוֹ. אַהֲבָתוֹ כְּזֹהַר בִּרְקִיעֵינוּ. אֶת נִשְׁמָתוֹ צְרֹר בִּצְרוֹר חַיֵּינוּ זִכְרוֹ הוּא נַחֲלָתֵנוּ. | לאישה: אֶל רַחֲמֶיךָ אוֹתָהּ אֱסֹף, פְּרֹשׂ עָלֶיהָ כְּנָפֶיךָ וְחַבְּקֶנָּה. הַמְצֵא לָהּ מִסְתּוֹר בְּאָהָלְךָ עוֹלָמִים וְתָנוּחַ בְּחֵקְךָ. בְּמַעֲלוֹת אֱנוֹשׁ נִשְׁמֹר דְּמוּתָהּ. אַהֲבָתָהּ כְּזֹהַר בִּרְקִיעֵינוּ. אֶת נִשְׁמָתָהּ צְרֹר בִּצְרוֹר חַיֵּינוּ זִכְרָהּ הוּא נַחֲלָתֵנוּ. |
חתימת האזכרה – הנחת פרחים, הנחת אבן וניגוני פרידה
לאחר תפילת "אל מלא רחמים" חותמים את האזכרה באמירה: "תהי נשמתו/נשמתה צרורה בצרור החיים" או באמירה: "יהא זכרו/זכרה חתום בליבנו תמיד". לאחר מכן נוהגים להניח פרחים על המצבה. מנהג נוסף וקדום הוא להציב אבן על גבי המצבה בטרם עזיבת מקום הקבר. יש הנוהגים להניח פרחים, ויש הנוהגים לנשק את המצבה בפרידתם מן הקבר – איש ואישה כמנהגם, קהילה וקהילה כמסורתן. אפשר לחתום את האזכרה גם בשירה של ניגונים כדוגמת המובאים להלן או אחרים.
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֶל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
אֵלִי, אֵלִי
שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם
הַחוֹל וְהַיָּם, רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם,
בְּרַק הַשָּׁמַיִם, תְּפִלַּת הָאָדָם.
חנה סנש
כְּשֶׁאָמוּת, מַשֶּׁהוּ מִמֶּנִּי, מַשֶּׁהוּ מִמֶּנִּי
יָמוּת בְּךָ, יָמוּת בְּךָ.
כּשֶׁתָּמוּת, מַשֶּׁהוּ מִמְּךָ בִּי, מַשֶּׁהוּ מִמְּךָ בִּי
יָמוּת אִתְּךָ, יָמוּת אִתְּךָ.
כִּי כֻּלָּנוּ, כֵּן כֻּלָּנוּ
כֻּלָּנוּ רִקְמָה אֱנוֹשִׁית אַחַת חַיָּה
וְאִם אֶחָד מֵאִתָּנוּ
הוֹלֵךְ מֵעִמָּנוּ
מַשֶּׁהוּ מֵת בָּנוּ –
וּמַשֶּׁהוּ, נִשְׁאָר אִתּוֹ.
מוטי המר
מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע, וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב, בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ:
תהילים לד